<h1>רבינו יהונתן מלוניל — חגיגה</h1>
<h2>דף ה.</h2>
[חגיגה י"א ע"ב] עריות, מכתב כתיבי לא צריכא לבתו מאנוסתו דלא כתיבא דבתו מאשתו כתיבא דכתיב [ויקרא י"ח] ערות אשה ובתה משמע בין שהבת ממנו בין מאיש אחר דבתו ממנה לא נפקא מכלל בתה והאי קרא מוקמינן לה ביבמות [צ"ז ע"א] בנישואין שמי שנשא אשה אסור לישא בתה דמקשינן תרי קראי אהדדי ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה משמע בת ברא ובת בר[ת]א דידך הוא דלא הא בת ברתא דידה דהינו מצד האשה גלי והא כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקרב לגלות ערותה שארה הנה זמה היא ומתרצינן הא לא קשיא כאן מן האונסין כאן מן הנשואין האי קרא שאסור גם קרובה מצד האשה מוקמינן ליה בנשואין שמי שנשא אשה אסור לישא בתה בין משלו בין משל אחר וקרא דכתיב ערות בת בנך (את) [או] בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה דמשמע דלא אסרינן לאיש אלא הקרובה לו הבאה לו מצד עצמו ולא הקורבא הבאה מצד אשתו מוקים לה התם באונסין שאם אנס אשה מותר לישא בתה שיש לה מעלמא אבל בת בתו שנולדה מן (האנוסין) [האונסין] אסירא ליה, בת בתו מן האונסין שמענו אבל בתו שנולדה מן האונסין עצמן עדיין לא שמענו ואם תאמר קל וחומר על בת בתו מן האונסין ענש על בתו לא כל שכן אמרת אין (ענושין) [עונשין] מן הדין, מנין אמר רבא א"ר יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה כתיב הנה בפסוק של נשואין שארה הנה זמה היא וכתיב הנה בפסוק של אונסין מה בנשואין מזכיר שלשה דורות בתו ובת בנו ובת בתו אף באונסין עשה בתו כבת בנו ובת בתו, אזהרה שמענו לשלשתן בין באונסין בין בנשואין עונש מנין, אתיא זמה זמה נאמר זמה בפסוק של חמותו בקדושים תהיו [שם כ'] איש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (באיש ישראל) [באש ישרפו] אותו ואת[הן] ונאמר זמה בפסוק של נשואין שארה הנה זמה היא מה להלן בחמותו שריפה אף באשה ובתה שריפה, והדר ילפינן פסוק של אונסין מפסוק של נשואין בגזירה שוה של הנה הנה.
